<h1>שבלי הלקט סימן שי"ד</h1>
<h2>דף עז.</h2>
ואסורין בנעילת הסנדל ומצינו שנקרא עינוי דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב ביה וכי התענית בכל אשר התענה אבי ודוקא מנעל או סנדל של עור אבל אם אינו של עור שרי כדאמרינן רב יהודה נפיק בדרהיטני אביי נפיק בדהוצא רבה נפיק בדיקולי רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק. [ומצאתי לבה"ג היכא דמפנק אי נמי בעי למיעל בדוכתא דציבורא וקא דחיל למיעל בלא מסני או מן עקרבא או מן רחישא שרי למכרך סודרא אכרעי' ולמיפק דאמר שמואל כל מחמת עקרב מותר אפי' מנעל מותר ושמואל אכ"ע קאי. כ"ה בשבה"ל הקצר.] ירושלמי יוצאין באנפיליא של בגד ביום הכפורים ואין יוצאין באנפיליא של עור אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את ר' אלעזר שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור ואמינא ליה ביום הכיפורים מאי ואמר לי לא שנא. והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אלעזר וחכמים אוסרין ירושלמי הוינן סברין מימר על סיפא אשכח תנא איבו להון וחכמים אוסרין בשניהן פי' ברחיצת פנים של מלך וכלה ובנעילת סנדל של חיה ופסק רבינו ישעיה זצ"ל כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ויש פוסקין כר' אליעזר דמפרשינן טעמיה כדתניא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום [וכך נראה לי דגרסי' תו מלך מ"ט אמר רב מלך ביופיו תחזינה עינך כלה מ"ט כדי שלא תתגנה על בעלה. שמעינן מהא דהלכתא כר"א מדקא טריח גמ' לפרושי היתרן. כ"ה בשבה"ל הקצר] אמר שמואל כל שהוא משום סכנת עקרב מותר. ותניא תינוקות מותרין בכולן באכילה ושתייה ברחיצה וסיכה חוץ ממנעל וסנדל.
